מפגש הפלאפל התימני – אחד מבתי האוכל היותר עממיים בציר ויצמן שבגבעתיים. מפגש. פלאפל. תימני.
תימני? "אמממ… לא, הוא לא נראה תימני", הרהרתי תוך מבט חטוף בספק בעלים-ספק עובד במקום. השניצל בצלחת שהזמנתי, לא היה תימני אף הוא, והוא בוודאות לא היה פלאפל. מפגש? הסועדים שאיישו את מקומות הישיבה במסעדה, בערב סתווי בשלהי נובמבר, פגשו בעיקר איש-איש את צלחתו או פיתתו. בבית הקברות נחלת יצחק, הצמוד ל"מפגש", האינטראקציה לא היתה ערה יותר, יש לשער.
אז לא מפגש, לא פלאפל (במקרה שלי) ולא תימני – ועדיין מדובר בחלופה קולינרית ראויה בסצינת המזון הגבעתיימית החיה, אך לא ממש בועטת.
אז נחזור לשניצל בצלחת – שני שניצלים נאים בגודלם לצד אורז לבן באפונה וירקות מבושלים. בצלוחית צדדית ולבקשתי – תלולית של סלט כרוב לבן. השניצלים היו חמים, טריים וקריספיים ("קריספיים". מילה נשית בעיניי, אך "פריכים" לא נשמע לי נכון בהקשר זה), אלא שאחד מהם היה מלוח מדי לטעמי, עד כי נדרשתי להזעיק בקבוק קולה-זירו, שלא הוזמן במקור, כדי לצלוח אותו בשלום. האורז והירקות היו כיפיים ככל שתוספות יכולות להיות כיפיות במסעדת פועלים בשעת ערב, סלט הכרוב רענן את כל הסיפור ובגדול הארוחה הרגישה ביתית ומשתלמת (36 שקלים ללא שתייה).
מסוג הארוחות שהאורז הוא אורז, השניצל הוא שניצל, הכרוב הוא כרוב, המחיר הוא הוגן – וזה בסדר גמור, זה לא מישלן פה, לקוראינו שלא שמו לב. תימניותו של המקום מוטלת בספק, כאמור, אבל זו גבעתיים, לא צנעא. אם היינו רוצים תימן היינו נוסעים לשם, כנראה ברכבו של נהג חברה'מן.
כהערת אגב אוסיף שבביקוריי הקודמים במקום, נהניתי מבאגט עם שניצל, שהיה טעים, משביע וטרי.
7/10 בסולם זיו.
